שלושה תחומים נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים:
1. התנהלות השר במשרדו.
2. הורדת סמכויות ופיזורן, תוך בדיקת ווידוא ביצוען.
3. שליטת השר בתחומים שהוא ממונה עליהם.
4. כושר הישרדות והתנערות מאחריות.
הדו"ח ללא ספק,חמור ובתחומים רבים העובדות מדברות בעד עצמן.
המבקר: האחריות עולה כלפי מעלה ולא כלפי מטה.
לדעתי –אסון האוטובוס, הוא כשל פיקודי מקומי ולא מערכתי של הגופים בשטח ובזירה, שאישרו את כניסת האוטובוס, לנתיב לא בטוח, לא בדוק ולא מתואם.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"אין לך דבר קל מלהתיז ראשים, ואין לך קשה מלהיות אדם בעל אידיאה". (פיודור דוסטוייבסקי)
"המבקר צריך שיהיה כאבן שחיזה: משחיז ואינו חותך".(רבי משה אבן עזרא)
רבותי, בל נהיה תמימים, אם לא אסון44 צוערי שב"ס, בנסיבות טרגיות וללא צורך, כתוצאה מרשלנות וכשל פיקודי מקומי זירתי, הדו"ח היה נראה, נכתב ונשמע אחרת.
אין ויכוח עובדתי –שמערך הכבאות היה במצב בכי רע מזה שנים, תוצאה של הזנחה של ממשלות ישראל הקודמות ונמצא באחריות משרדית של שר הפנים בזמן האסון.
אבל דו"ח המבקר מגלה גם, כי רשויות הצלה וביטחון נוספים, פעלו ללא תיאום, ללא מערכת תיאום ודי ברשלנות.
לדוגמא:המשטרה, שב"ס, מערך הכבאות, מד"א, ח"א שיכול היה לספק מטוסי כיבוי או לאלתר מטוסי כיבוי –פעלו ללא תיאום ביניהם, ללא קשר וללא גוף מתאם.
יתירה מכך:המפקדים בשטח לא הבינו ולא ראו את התמונה הכללית, ולכן הגזרות פעלו באופן עצמאי, ללא תיאום ויד אחת לא ידעה על השניה.
אחד הכשלים הגדולים שעולים מהדו"ח–הוא שמפקדי שב"ס, שהיו אחראים לפינוי האסירים מבית סוהר דמון, לא היו אחראיים לנתיבי הפינוי.
מהדו"ח עולה, כי שירותי הכבאות המליצו לשב"ס ולמשטרה לפנות האסירים בכביש האוניברסיטה (בואכה חיפה), ולמרות הסיכונים הגוברים בכביש 721, המשיכו בשב"ס ובמשטרה לראות בו נתיב פינוי ולא שינו את דרך המילוט, למרות השינויים שחלו בשטח עקב התפשטות השריפה.
יצוין כי דו"ח המבקר מלא בעובדות ובמראה מקומות מהסוג המצוין לעיל, המסביר חלק גדול מ"החלמאות" שהיתה במקום.
צודקות המשפחות השכולות שדורשות לדעת מי אחראי לאסון האוטובוס, ופחות מעניין אותם האחריות הכוללת והמיוחדת.
התשובה לשאלה הנוקבת, הכואבת והטרגית מצויה בין השיטין של הדו"ח הקשה של המבקר.
התשובה עולה מתוך התיאור העובדתי של הכשל הפיקודי בשטח.
הגורם שאישר לאוטובוס לנסוע בנתיב שבו נסע, מבלי להזהירו, מבלי לבדוק עם גורמים נוספים שהיו באיזור, האם הנתיב פנוי ובטוח –נושא באחריות.
אחריות מיניסטריאלית ואחריות מיוחדת
האחריות של כל שר –לניהול המשרד שלו על כל תוצאותיו החיוביות והרעות,הן תמיד מיניסטריאליות.
כך לראש הממשלה יש אחראיות כוללת על כל המשרדים וכל השרים.
אחריות מיוחדת–היא אמנם מושג לא משפטי ולא מקובל, אך הוא משפט שנמצא בלכסיקון הציבורי, ומשתמשים בו למקרים חריגים ומיוחדים.
אסון האוטובוס הוא כשל פיקודי מקומי–בצער רב, עלי לציין, כי אסון האוטובוס לא נבע ממחסור בחומרי מדכאי בעירה ולא במחסור בכבאיות או כבאים, אלא מהגוף או הקצינים שאישרו את נסיעת האוטובוס בציר, מבלי לבדוק אותו, מבלי לוודא שהוא פנוי ובטוח,ואם בכלל היה מקום לשלוח לשם או בציר זה, את צוערי שב"ס.
כמובן שכשל זה אינו בא לרפא כשלים אחרים שהדו"ח מציין ומדגיש, כמו חוסר שליטה של מפקד מחוז הצפון במשטרה, חוסר השליטה וההתמצאות בראיית השטח ומעידתו של ראש אגף מערך הכיבוי הארצי, שאמנם טס בהליקופטר מעל הזירה, אבל לא הבחין ולא דיווח על קטעים וגזרות מסוכנות, מבלי לציין ששניהם הגיעו לזירה באיחור רב.
האחריות של שר האוצר ושר הפנים
נראה לי, שבהטלת האחריות על שר האוצר במקרה זה –המבקר הגזים במקצת. לא ששטייניץ היה צדיק בתחום, אבל כאחראי על הקופה הציבורית ועל ניצול תקציב המדינה, היה מקום להתנגדות שלו לראות שהכסף שיוזרם, ילך למטרה של הבראה ורפורמה ולא יבוזבז על משכורות ומטרות שלא מקדמות את מערך הכבאות.
אחריות אינה רק כבוד, דרגה, כיבודים והנאות–לאור הדו"חות שהוגשו בנושא מערך הכבאות, גם ע"י המבקר בשנת 2009, היה מקום לצפות מראש מערך הכבאות וכמה מסגניו, להתריע, לצעוק, לזעוק ואפילו להתפטר, כמחאה על אי ביצוע הרפורמה או קבלת תקציב הולם לביצוע המשימות, כמו חומרים, כבאיות, כוח אדם, מטוסי כיבוי.
כל אחד מאלה המפורטים לעיל–הוא גורם מספיק להתפטרות. הבעיה היא שבארץ תרבות השלטון בתחום זה לקויה.מתי לאחרונה מישהו התפטר כאשר הוא מודיע שבתנאים אלה, ללא תוספת תקציב וכוח אדם, אני לא מוכן להיות אחראי לתוצאות.
במדינות אחרות, בתקופות אחרות–כשלים מסוג אלה המפורטים בדו"ח המבקר, היו גורמים "לחרקירי"–פוליטי ולפעמים גם אישי.
אבל הזמנים השתנו–האנשים השתנו וכך גם נורמות השלטון.
הסמכות לפטר שרים
רק ראש הממשלה, יכול להעביר שר ממשרתו.במשטר נשיאותי, כמו ארה"ב, צרפת, רוסיה, ובמדינות שבהן אין קואליציות מסורבלות, יכול הנשיא לפטר/להעביר שר מכהונתו מבלי להינזק.
במשטרים הבנויים על קואליציות, כמו ישראל, פיטורי שר, יכולים להביא למשבר קואליציוני ולפירוק ממשלה.
אף ראש ממשלה נבון, לא יעשה צעד פזיז כזה.
עתירה לבג"צ
ההצהרות בדבר עתירות לבג"צ, אם לא יפוטרו אלי ישי ושטייניץ –אינן מבוססות משפטית.
יש בעתירות–הצהרות וכותרות ציבוריות, הנובעות ממצוקה אישית,ציבורית ואולי פוליטית, אך אין בהן כוח משפטי. בג"צ, אסור לו, להתערב בהחלטות פוליטיות ובסמכויות הממשלה וראש הממשלה.
לכן להערכתי–הפניות לבג"צ אמנם יעשו רעש וכותרות בתקשורת ואפילו מיני סערה ציבורית, אך בג"צ אסור לו, לחרוג מתחומי סמכותו המשפטית, להתערב בהחלטות ובניהול הממשלה ובוודאי שאין לו סמכות לנהל את המדינה.
לסיכום הדו"ח
א. גם אם שר האוצר, יצליח בהסבריו ושכנועיו, בגיבוי מיטב הכלכלנים במשק, להנמיך את הלהבות מהביקורת שהוטחה בו ובמשרדו,טעם מר ילווה את המשרד גם בעתיד.
ב. ברור, שבעקבות הדו"ח, אחרי שהלהבות ידעכו והסופר-טנקר הממשלתי המוסדי, יכבה את האש-הגחלים של הדו"ח ימשיכו לבעור והציבור בעזרת התקשורת, לא יתן להם לדעוך במהרה ועד שיהיה שינוי בתפיסה של אחריות משרדית, מיניסטריאלית ומיוחדת.
ג. על השרים בכל המשרדים להפנים שהתפקיד זה לא רק תואר ומנעמי שלטון אלא גם עשייה ונשיאה באחריות.
ד. מה שהיה, לא יהיה –וזה לזכותו של המבקר השופט לינדנשטראוס.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
